בני הקטן נכנס אל המטבח הערב,שעה שהכנתי את הארוחה.
הוא הגיש לי פיסת ניר עליה כתוב.
לכן, לאחר שניגבתי את ידי על הסינור, קראתי אותה,הנה מה שנכתב:
בעבור כיסוח הדשא, 5 שח'
בעבור סידור המיטה שלי השבוע, 1 שח'
בעבור הליכה לחנות, 50 אג'
בעבור בייביסיטר לאחי התינוק, 3 שח'
בעבור ציון טוב בבית הספר, 5 שח'
בעבור ניקוי החצר, 2 שח'
הבטתי בו עומד שם בציפייה, ואלפי זיכרונות שטפו את מוחי.
לקחתי את הניר, הפכתי אותו ורשמתי:
בעבור תשעת החודשים שבהם נשאתי אותך בתוכי, ללא חיוב.
בעבור הלילות שישבתי לצדך, טיפלתי בך, התפללתי עבורך, ללא חיוב.
בעבור הזמנים והדמעות, והעלויות במשך כל השנים, ללא חיוב
בעבור הלילות מלאי הפחד, ודאגות העתיד, ללא חיוב.
בעבור עצה וידע ועלות האוניברסיטה שלך, ללא חיוב.
בעבור הצעצועים, המזון, הבגדים וניגוב אפך, ללא חיוב.
בני, כשתסכם את כל זה, המחיר המלא של אהבתי הוא, ללא חיוב.
הוא סיים לקרוא, ודמעות עמדו בעיניו. והוא הביט אליי ואמר:
"אימא, אני אוהב אותך".
ואז הרים את העיפרון וכתב באותיות גדולו:
שולם במלואו!
ותחשבו על זה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה