סלין דיון עם פרנק סינאטרה-צמרמורת...
...
Have a great day
>
Welcome
Thanks
יום שישי, 31 באוקטובר 2008
יום חמישי, 30 באוקטובר 2008
נא לקרוא, לחייך בהבנה ולהפנים!
מגילת החירות ליהי לפיד.
נא לקרוא, לחייך בהבנה ולהפנים.!
הריני מוותרת בזאת על המאבק הסיזיפי, חסר התועלת, מורט העצבים, של שאיפה לבית מצוחצח ומבריק בכל רגע נתון, למקרה שמישהו יבוא.
כי זה לא מצליח לי.
מעכשיו אני אסדר רק לקראת בוא האורחים. לא דקה קודם. כי מחיר העבדות כבד מדי. ואל תבואו בלי לצלצל, כי אני לא אפתח.
הריני מוותרת בזאת על המרוץ המשעבד של להיות מתוקתקת לפי צו האופנה האחרונה. צר, רחב, גבוה, נמוך, עד הברך, אחרי הברך.
התייאשתי. בעיקר אחרי כמה פעמים שכל כך התאמצתי, שבסוף נראיתי כמו בדיחה.
זהו, אני משתחררת. אני לובשת מעכשיו רק מה שמחמיא לי. מצידי שירעבו המעצבים. הריני מוותרת בזאת על כל הנעליים הלא נוחות.
זהו, חברות יקרות מאוד שלי, אנחנו נפרדות. אני יורדת. אני חוזרת לגובה נורמאלי, לאפשרות לרוץ אם אני מאחרת,
לרקוד אם אני מאושרת, ולהסתובב לעשות סידורים בנחת, בלי לחלום על לחזור כבר הביתה ולהוריד אתכן מעלי.
הריני מוותרת בזאת על החלום של בטן שטוחה כמו מראה, וירכיים רזות כמו זוג קביים. זה לא יקרה. אני אחטא באכילת יותר מדי מתוק מדי פעם,
באכילת המבורגר בשעה מאוחרת מדי, ולעיתים גם אקנח עם צ`יפס. אחר כך אני אלך למכון כושר, זה עונש שאני מוכנה לקבל, אבל אני לא אתייסר עד עמקי נשמתי.
כי אף קמפיין לא מחכה לי, ואף רוברטו לא יצעק עלי, ובעיקר כי מותר לי. גדלתי.
הריני מוותרת בזאת על זה שכולם יחשבו שאני נפלאה. כי אני לא. אני בסדר, די נחמדה, מוכנה לעזור, אבל עד גבול מסוים.
וכשאני חוצה את הגבול הזה, ומשתדלת יותר מדי, ונותנת יותר מדי, אני בסוף מתרגזת.
מתרגזת לגלות שמקבלים את זה כמובן מאליו. ואז אני ממש מגעילה. חבל. מעכשיו אני נותנת רק כמה שבא לי.
הריני מוותרת בזאת על היותי זמינה בכל רגע, לכל מצוקה ולכל שיחת נפש, בעיקר כי אתם אף פעם לא שואלים אם אני יכולה לדבר עכשיו.
מעכשיו אני מסננת. תשאירו הודעה. מבטיחה לחזור. וזה לא אישי, אני פשוט לא יכולה לדבר עכשיו. ואני אקבל את זה שתעשו לי בדיוק אותו דבר.
הריני מוותרת בזאת לעצמי על היותי אם השנה. כי גם את זה אני לא מצליחה לעשות.
תמיד יהיו אמהות שיש להן יותר מרץ להרפתקאות, שהן יותר סבלניות, יותר מעורבות, יותר מבינות,
שיודעות יותר להציב גבולות, שיותר מפנקות, ושהן בכלל יותר מוצלחות. אבל אף אחת, ילדי היקרים,
לא תאהב אתכם כמוני, וכשצריך, אני אוריד את הירח בשבילכם גם באמצע היום.
אבל אני לא יכולה לעשות את זה כל רגע וכל דקה. סליחה.
הריני מוותרת בזאת לעצמי על הייסורים. הייסורים שבאים בעקבות זה שאני לא מצליחה להיות כל הזמן מצוינת ומצטיינת,
מתוקתקת ומסודרת, מדייקת ומחייכת כל הזמן. כי אני בין כה לא מצליחה להיות כזאת. אני סתם נקרעת,
ובסוף אני נורא עצבנית וכעוסה, בעיקר על עצמי. נראה לי שאם אשתדל קצת פחות יצליח לי הרבה יותר, וכולם ירוויחו.
ובעיקר אני.
תחי החירות. - כבר יותר טוב לי.
חמישה דברים שזכותנו להגיד :
1. לא מסתדר לי.
2. לא מצליח לי.
3. לא בא לי .
4. לא מתחשק לי.
5. לא.
המלצתי: להדפיס לתלות על דלת המקרר ולשנן יום-יום....!!!!!
'כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור'
יום קסום לכולנו."
משהו קטן על המצב הכלכלי...
משהו קטן על המצב הכלכלי, חזק ביותר!! |
יום רביעי, 29 באוקטובר 2008
יום שלישי, 28 באוקטובר 2008
"חגיגה של צבעים"
`חגיגה של צבעים`
ממש לפני שנברא העולם,התכנסו צבעי הייסוד,והתווכחו בניהם מי חשוב יותר מהשאר:
אמר האדום:"אני החשוב מכולם!
צבעי יהיה צבעו של הדם,נוזל החיים..."
טען הכחול:"אני החשוב מכולכם!
צבעי יהיה צבעם של השמיים,והימים-הרי אין חיים ללא מקור מים..."
והצהוב תרם חלקו טען הכחול:"אני החשוב מכולכם!
צבעי יהיה צבעם של השמיים,והימים-הרי אין חיים ללא מקור מים..."
לוויכוח:"אני הצבע החשוב ביותר!
צבעי יהיה צבעו של אור השמש-ללא קרינת השמש,אין חיים-כולם ייקפאו למוות."
בסופו של דבר,הגיעו למסקנה הבלתי נמנעת-כולם חשובים...
אמר האדום:"לעולם לא נריב שוב!-כולנו חיוניים לעולם ההולך ונברא".
אמר הכחול:"הבה נכרות ברית של שלום בינינו!"
אמר הצהוב:"כסימן של שלום,נתערבב מעט,וניצור צבעים של מיזוג בין כולנו".
התערבב מעט מהאדום עם הצהוב-ונולד הכתום.
התערבב מעט מהצהוב עם הכחול-ונולד הירוק.
התערבב מעט האדום עם הכחול-ונולד הסגול.
ראה זאת הבורא,והייתה לו נחת רבה מהם-מי יידע וברואיו,יצורי בשר ודם יידעו לנהוג כך...
וכדי להביע את הערכתו,
נתן את הכתום כצבע השקיעה-הרי זה אחד החזיונות היפים ועוצרי הנשימה של הטבע...
נתן את הירוק כצבע הצמחים-הרי אין חיים ללא צמחים-גם החיות וגם בני האדם ניזונים מהם...
והסגול?-הצבע האהוב עלי...
ובאותו מקום בו כרתו את בריתם זו,צמח שדה נפלא של פרחים בצבעים שונים...
הלאה: ישן אבל חביב
הלאה: ישן אבל חביב
קשיש בפלורידה היה בעלים של חווה גדולה
הייתה לו בריכה גדולה בקצה החווה, עם שולחנות פיקניק, וכמה עצי פרי.
ערב אחד, החוואי החליט לרדת לבריכה, מאחר שלא היה שם כבר זמן רב, ולבדוק מה העניינים.
הוא לקח דלי גדול עימו להביא בחזרה קצת מהפירות.
כאשר התקרב לבריכה, שמע קולות צועקים וצוחקים.
כשהגיע למקום, ראה כי הייתה זו קבוצה של צעירות, שרחצו בעירום בבריכה שלו.
כאשר הבנות הרגישו בנוכחותו, כולן שחו ונעמדו בצד של המים העמוקים בבריכה.
אחת מהן צעקה לו: "לא נצא החוצה עד שתעזוב"!
הקשיש ענה: "לא באתי הנה כדי לצפות בכן שוחות בעירום או לגרום לכן לצאת מהבריכה ערומות".
וכשהוא מרים את הדלי אמר: "באתי הנה כדי להאכיל את התנין"...
חיבור של תלמיד בית ספר יסודי בנושא"ההורים שלי"
הילד שכתב את זה תותח,
כדאי לכל האמהות לקרוא..וכמובן גם לאבות
חיבור של תלמיד בית ספר יסודי
בנושא "ההורים שלי"
הורים מתחלקים לשני חלקים: אימא ואבא.
אימא מתחלקת בהמשך עוד לעקרת בית ואישה עובדת.
בבית היא בנוסף לכך עוד מורכבת מרעייה, אם, טבחית, מנקה, מכבסת, קניינית, רואת חשבונות, מחנכת ...
את השאר אינני זוכר, אבל אימא יודעת למנות עוד דברים, כמו למשל משרת, עבד וכו'.
אימא מצטיינת בזאת, שבדרך נס היא נמצאת בכמה מקומות בו זמנית, מסוגלת באותו רגע לחשוב על מאה דברים שונים בבת אחת,
בזמן שהיא מבצעת עשר מטלות ביחד.
אני רואה במו עיניי איך היא אחרי חזרתה מעבודה שמה מים להרתחה על הגז ובינתיים בוחשת בצק בשביל הכנת פנקייקים.
באותה עת כבר עובדת מכונת הכביסה שבה היא מחליפה חבילת כביסה אחרי חבילת כביסה, למעני היא ממציאה משפטים בצורת הודעה, קריאה ושאלה,
וליעל שלנו היא עושה בוחן שבעל פה בכפל הגדול.
לעובדה שבינתיים היא החליפה למשה'לה הקטן את החיתול והכינה לו סימילק עם קורנפלייקס לא שמתי לב.
שתי עיניי לא מספיקות לי לזה. מפני שכאשר אחר כך אנו יושבים לאכול את ארוחת הערב, האגוזים והפרג כבר טחונים
בכדי שנוכל לשים אותם על הפנקייקים האפויים, ומכנסי הטרנינג שלי תפורים במקומות שבהם היו חורים חדשים.
שערותיה של יעלי כבר חפופות והכביסה תלויה במרפסת.
בסתר אני מתבונן באימא. יש לה באמת רק שתי ידיים ... ובכל זאת, כשהיא חוזרת הביתה מהעבודה,
יש לה ביד אחת תיק אחד גדול ואחד קטן, ביד השנייה שתי שקיות מלאות קניות וביד השלישית ...
לא, הרי אמרתי כבר שיש לה רק שתי ידיים, היא נושאת את משה'לה ואת שמיכתו.
אבא לא מורכב ולא מתחלק. הוא נמצא במקום עבודתו ובבית, אבל בבית תמצאו אותו רק לעתים רחוקות.
חוץ מארוחת בוקר וארוחת ערב כשהוא יושב על יד השולחן, הוא נמצא בדרך כלל בכורסה או על הספה, כולו מכוסה בעיתונים.
הוא תמיד משאיר אחריו עקבות מסוימות כמו עיתון פתוח והפוך ואפר סיגריות, לעתים אפילו בתוך המאפרה.
להבדיל מאימא, אף על פי שגם לו יש שתי ידיים, הוא חוזר הביתה בידיים ריקות.
אם הוא יודע כפל אין לי מושג, אבל לכתוב הוא כנראה לא יודע, כי עוד אף פעם לא חתם לי על הערה ביומן.
גם עדיין לא הסתבר למה הוא משתייך לקבוצת ההורים, כי לאסיפת הורים הוא אף פעם לא הולך.
המורה אמר כי אנחנו אמורים להרהר בעבודתם של הורינו תוך כדי כתיבת החיבור הזה.
בבית הספר מצמידים את התלמיד שלא עובד כראוי או לא לומד לתלמיד חרוץ וטוב, בכדי שילמד ממנו משהו.
לכן אני סבור, שבזמן החתונה מצמידים את הגברים לנשים בכדי שהן תלמדנה אותם משהו טוב וישפיעו עליהם בצורה חיובית.
לצערי אימא שלי לא הצליחה במשימה זאת עד עצם היום הזה.
יום ראשון, 26 באוקטובר 2008
תפילה לגלעד שליט!
תפילה לגלעד שליט!
גלעד שליט רק 4 שורות...מי שלא קורא אין לו לב!
אבינו שבשמים תשמור על גלעד שליט החייל החטוף למען ילדיך אהובים שאתה אוהב.
תשמור עליו מכל צרה ומכל פגע בבקשה אלוהים תחזיר אותו הביתה בריא ושלם .
אנחנו בניך מבקשים תשמור עליו...
תשלחו את זה ל 5 אנשים על כל אחד ש
מי שלא קורא את זה אין לו לב
יום שלישי, 21 באוקטובר 2008
יום ראשון, 19 באוקטובר 2008
גלעד שליט נחטף לרצועת עזה לפני 847 ימים
יוצאים לכיכר!
מפסיקים לשתוק ולחכות!!!
כל יום ב 20:00 בערב מתאספים בכיכר רבין
תחזירו את גלעד הוא עדיין חי
תנו לשמש של גלעד לזרוח
נועם שליט: "לממשלה היו שנתיים וחצי כמעט להחזיר את גלעד בלי הפגנות ובלי מחאות אבל הם לא עשו את זה"הישראלים... כמה שזה נכון!
כמה שזה נכון
|
אתר שעוזר בזמן משבר...
שלום לכולם,
לאחרונה נתקלתי באחד האתרים היותר מועילים ומעולים ברשת,
אתר שיעזור ויפשט לך את כל הדברים הבסיסיים במחשב,
כל תקלה ותקלה שאי פעם הייתה לך והיית חייב להתקשר לטכנאי
היום אני פשוט נכנס ותוך 5 דקות יש לי תשובה לבעיה.
פשוט, נקי, מעולה ומועיל.
מסוג האתרים שאתה שואל את עצמך איך הסתדרת בלעדיו לפני כן.....
תפיצו לכל החברים והם ישאלו את אותה שאלה בדיוק.
אל תתעצלו ! שלחו את ההודעה לכל החברים ברשימת אנשי הקשר...
ותדעו שעזרתם עכשיו לעוד בן אדם בעולם...
יום שבת, 18 באוקטובר 2008
מאוד מיוחד: משחק מילים
|
יום שישי, 17 באוקטובר 2008
יום רביעי, 15 באוקטובר 2008
בימים אלה נשלח אליך רשיון נהיגה החדש !
לכולם שלום
משרד התחבורה הנפיק בחודשים האחרונים, רישיונות הנהיגה, מהם נשמט המועד המקורי של הוצאת רישיון הנהיגה - תאריך המעיד על הוותק של בעל הרישיון.
הרישיון ללא ציון הוותק של בעל הרישיון מגביל את מי שמשתמש בו, בעת רצון לשכור רכב בארץ ובעיקר בחו"ל !!! וגם במו"מ מול חברות ביטוח וכו'.
פניה לביה"מש גרמה לשינוי עמדה, ובמשרד התחבורה הוחלט:
כל אזרח שהונפק לו רישיון ממנו נשמט מועד ההוצאה, יוכל לקבל רישיון מתוקן עם התאריך המעיד על הוותק ללא תשלום !!!
לקבלת הרישיון יש לצלצל 5678* והרישיון החדש אמור להגיע תוך חודש ימים מיום הבקשה.
כדאי ורצוי לידע את כל חבריכם.
חג סוכות שמח!
יום שלישי, 14 באוקטובר 2008
חג סוכות
חג סוכות
חג סוכות מתחיל חמישה ימים לאחר יום הכיפורים. לחג הסוכות
קוראים בשמו "חג סוכות" משום שבימי החג נהוג לשבת בתוך סוכה.
קוראים לו גם "חג האסיף" משום שהוא חל לאחר שנאספה תבואת הקיץ וחוגגים את ברכת היבול.
סוכות הוא אחד ממועדי העליה לרגל המוזכרים בתורה יחד עם פסח ושבועות,
היו אלה שלוש פעמים בהם עלו אנשים לירושלים לשמוח ולחגוג
הנה כמה פסוקים מספר שמות, פרק כ"ג :
"אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באספכם את תבואת הארץ
תחוגו את חג ה' שבעת ימים, ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון..."
"בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם
כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ..."
חג שמח מלא אהבה וחדווה!
יום חמישי, 9 באוקטובר 2008
אמא יש רק אחת
אמא יש רק אחת
אלה שנות הילדות
כשאתה בא לעולם היא לוקחת אותך בידיים
אתה מודה לה בזה שאינך נראה כמו גולם
כשאתה בן שנה היא מטפלת ומקלחת אותך
אתה מודה לה, בוכה ומיילל כל הלילה
כשאתה בן שנתיים היא מלמדת אותך ללכת
אתה מודה לה, ורץ רחוק מכל הכוונים
כשאתה בן שלוש היא מבשלת מאכלים אהובים
אתה מודה לה, וזורק את הצלחת על הרצפה
כשאתה בן ארבע היא קונה לך צבעים ועפרונות
אתה מודה לה, ומצייר על שולחן האוכל
כשאתה בן חמש היא מלבישה אותך יפה לכבוד החג
אתה מודה לה, ורץ לערמת הזבל הקרובה
כשאתה בן שש היא לוקחת אותך לבית הספר
אתה מודה לה, וצורח "לא רוצה"
כשאתה בן שבע היא קונה לך כדור רגל
אתה מודה לה, וזורק אותו בחלון של השכנים
כשאתה בן שמונה היא קונה לך גלידה גדולה
אתה מודה לה, ומתלכלך בהנאה
כשאתה בן תשע היא שולחת אותך לשיעור פסנתר
אתה מודה לה, ושוכח לתרגל
כשאתה בן עשר היא מלווה אותך למסיבות ושיעורי ספורט
אתה מודה לה, ורץ מהמכונית ולא מסתכל אחורה
כשאתה בן אחת-עשרה היא לוקחת אותך ואת חבריך לסרט
אתה מודה לה, ומבקש לעשות משהו אחר
כשאתה בן שתיים-עשרה היא מבקשת ממך לא
לצפות בכמה תוכניות טלוויזיה
אתה מודה לה, ועושה את זה כשהיא עוזבת את הבית
אלה שנות הבגרות
כשאתה בן 13 היא מציעה תספורת מסודרת
אתה מודה לה ואומר שאין לה טעם
כשאתה בן 14 היא שולחת אותך למחנה קיץ
אתה מודה לה, ולא שולח לה אפילו מכתב אחד
כשאתה בן 15 היא מגיעה הביתה מהעבודה
אתה מודה לה, ומסתגר בחדרך הנעול
כשאתה בן 16 היא מלמדת אותך לנהוג ברכב
אתה מודה לה, ולוקח את הרכב בלי רשות
כשאתה בן 17 היא מצפה לשיחה חשובה בטלפון
אתה מודה לה, ומדבר עם חברך כל הלילה בטלפון
כשאתה בן 18 היא בוכה מאושר במסיבת סיום ביה"ס
אתה מודה לה, והולך לחגוג עם חברים
כשאתה בן 19 היא מלווה אותך ללשכת הגיוס
אתה מודה לה, ומתבייש לתת לה נשיקה וחיבוק
כשאתה בן 20 היא שואלת אם יש לך חברה
אתה מודה לה ואומר: "זאת לא הבעיה שלך!"
כשאתה בן 21 היא ממליצה על כוון בלימודים
אתה מודה לה, ואומר "לא רוצה להיות כמוך"
כשאתה בן 22 היא משלמת עבור לימודיך באוניברסיטה
אתה מודה לה, ושואל על כסף לנסיעה לחו"ל
כשאתה בן 23 היא קונה לך רהיטים לחדר שלך
אתה מודה לה, ואומר שהם מכוערים
כשאתה בן 24 היא פוגשת את החברה שלך ושואלת
על תוכניות לעתיד
אתה מודה לה, וצועק " אימא די........"
כשאתה בן 25 היא משלמת עבור מסיבת החתונה שלך
אתה מודה לה , והולך לגור בצד השני של העיר
כשאתה בן 30 היא מספרת לך על כתבה בקשר לתינוקות
אתה מודה לה, ואומר "הזמנים שונים עכשיו"
כשאתה בן 40 היא מזכירה לך יום הולדת של קרוב משפחה
אתה מודה לה, ואומר "אני מאוד עסוק"
כשאתה בן 50 היא לא מרגישה טוב ומבקשת שתלווה אותה לרופא
אתה מודה לה, ומקטר על תלות ההורים בילדים
ואז יום אחד היא בשקט מסתלקת מהעולם ומה שאתה יכול
לעשות הוא לבכות,
לזכור את כל מה שהיא הייתה בשבילך
האישה שהייתה "אמא" , שהייתה לידך כל הזמן
שהקשיבה לשמחות ולאכזבות
שאל את עצמך "האם עשיתי עבורה משהו? האם הקשבתי
למצבי - הרוח שלה ?
האם ידעתי שהיא עייפה?"
היה עדין ואוהב, תכבד, זה בטח עבורה מאוד חשוב
אחד הולך, אך הזיכרון נשאר וגם הצער.
אהוב אותה יותר ממה שאתה אוהב את עצמך
הירשם ל-
רשומות (Atom)
