ילדי דור תש"ח

ילדי דור תש"ח  

אנו, שנולדנו פה או עלינו לארץ בילדותנו,
אנו שגדלנו כאן להורים שעלו מארצות נכר בחוסר כל,
אנו שגדלנו בדירת חדר או שניים,
שיצאנו לשחק ברחוב, קלאס, גולים ומחניים;
 שיעורי בית הכנו ללא מחשב וללא טלוויזיה חינוכית,

אנחנו שרנו שירי מולדת באהבה בגעגועים ובכוונה גדולה...

ברוב בתי הורינו הטלפון לא צלצל,  מזגן לא היה,
בקיץ היה לנו חם, בחורף קר.. .אבל כלל לא ידענו!

פשוט לא סבלנו, כי בילינו בחוץ: ברחוב, בשכונה

שם מצאנו את כל המי ומה...

לא היה קניון, אז מתחת לעץ, אם היה, הסתתרנו מן החמה...
עם החברים התחלקנו בכל מה שהיה,
עשינו הכול כדי להגשים את חלומות הורינו,
הורים שעבדו קשה כדי ללמדנו, לחנכנו, להעשירנו...

הכול היה רק בשבילנו, כדי שנעבוד במשרד ולא – כמותם, בעבודה מלכלכת...

אנו שלמדנו בתיכון עוד בטרם היה חינוך חינם,
אנחנו הבטנו במורינו בעיניים כלות, מעריצות..!

לא הייתה לנו פסיכולוגית או יועצת, הייתה לנו רק מחנכת.
לא אומר שלא עשינו שטויות, בטח שלא היינו צדיקים...

השתובבנו, "התקנדסנו", התפלחנו מהשעורים, אבל..

  עברנו את גיל ההתבגרות ללא סמים וגם לא עשינו ניתוחים פלסטיים בין החופשים.

מה שקיבלנו בהיוולדנו – נשאר איתנו.  

לא שיפצנו אף, עיניים או ציצים...

 לא שאבנו שומן ולא היינו בולמים או אנורקטיים,

 היו לנו עיתוני ילדים ונוער ואנחנו חיכינו שיגיעו בדואר;

ולאחר שקראנו אותם, העברנו מיד ליד, כרכנו ושמרנו.

רובנו גדלנו בשניים-שלושה חדרים, לרוב בשיכונים...
היום יש לנו דירות ארבעה וחמישה חדרים, או טירות

 עם חדר טלוויזיה, חדר מחשב, חדר משחקים,

חדר בלגאן וחדר יפה, וחדר כזה..
וכמובן מכוניות, מזגנים וטלפונים סלולאריים...

 ילדינו נישאו ואנו - סבים וסבתות, מתלבטים,

האם לפרוש או להמשיך לעבוד...
אנחנו מתנדבים ומקימים עמותות;

 שומרים על קשר עם חברי הילדות,

מתקדמים במשעולי החיים, אך הלב מתגעגע ל"פעם"...

 

על סף גיל השישים אנחנו מודאגים.

הארץ שלנו גדלה, התפתחה והתקדמה.

הייתכן שזו המדינה בה גדלתי?
רובנו, קמים בבוקר, ושואלים: היה? או חלמתי חלום?....
האם זו הארץ בה גידלתי את ילדיי? כאן חינכתי את תלמידי?
אלה ששרתי איתם:  כאן בארץ חמדת אבות...

 הייתכן שבמדינה בה גדלתי יש רוצחים, גנבים, שודדים?

בארץ שלנו אונסים ומשתמשים בסמים?

כאן שותים לשוכרה, יש גילוי עריות במשפחה?...???

אצלנו מקבלים שוחד ונותנים?

 אין "אסור", אין כבוד, אין יראת כבוד??????

 

 

איך זה שבמדינה בה גדלתי,  ראשי ממשלה נשפטים, נשיאים מואשמים, השרים לא שרים, וחברי כנסת?... הצחקתם!

 סתם אחד שעשה רעש בשכונה... וכך - הפכה מדינתי לבדיחה.

 

"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב" ... עוד בדיחה!
 אנו, שנולדנו וגדלנו ושירתנו בצבא, חינכנו ויצרנו,

עבדנו ומיסים שילמנו, ומכל רע רגלינו הדרנו;  

אנו קמים בבוקר ושיר חדש - אין לנו.

ואולי בעצם: "איזה דור מזוין"!

אנחנו עייפנו... יש בנו מין השלמה, ייאוש, הרמת ידיים.
אנו רוצים  לשמור על הבריאות, על לחץ דם תקין,

ליהנות מהילדים ומהנכדים, ואולי, עוד נזכה

ונראה שינוי לטובה.. אולי תנשב רוח אחרת??...
כי מכאן - אפשר רק לעלות, אין יותר לאן לרדת.

היום, על סף שנת השישים לנו ולמדינה,

אנחנו נושאים תפילה בקול ובכוונה:

מי ייתן ויבוא שינוי, מי ייתן ויחזרו התבונה והבושה,

 מי ייתן ונגלה, שאהבת הזולת ויושרה אינן רק מילים...

זוהי תקווה ואשרי המאמין!

אמן!!!!!!

 

נר ראשון לחנוכה- הזדהות עם גלעד שליט

את השרשרת הזו חייבים להמשיך ,,, לא להפסיק ,,, לשלוח כמה שיותר

כמו שהוא יושב בחושך, גם אנחנו נשב

בנר ראשון של חנוכה ב-21/12/08

בשעה 22:00 בערב בדיוק,

כולם מכבים את האורות בבתים

למשך עשר דקות

כאות הזדהות עם מצבו של גלעד שליט.

כי כמו שהוא יושב בחושך, גם אנחנו נשב!!

‏תשלחו מייל זה לכמה שיותר אנשים. תודה.

The information contained in this communication is proprietary to Israel Aerospace Industries Ltd., ELTA Systems Ltd. and/or third parties, may contain classified or privileged information, and is intended only for the use of the intended addressee thereof. If you are not the intended addressee, please be aware that any use, disclosure, distribution and/or copying of this communication is strictly prohibited. If you receive this communication in error, please notify the sender immediately and delete it from your computer. Thank you.

This message is processed by the Priva Wall Email Security Server.

My All - Mariah Carey

My All - Mariah Carey

I am thinking of you

In my sleepless solitude tonight

If it`s wrong to love you

Then my heart just won`t let me be right

`Cause I`ve drowned in you

And I won`t pull through

Without you by my side

[Chorus:]

I`d give my all to have

Just one more night with you

I`d risk my life to feel

Your body next to mine

`Cause I can`t go on

Living in the memory of our song

I`d give my all for your love tonight

Baby can you feel me

Imagining I`m looking in your eyes

I can see you clearly

Vividly emblazoned in my mind

And yet you`re so far

Like a distant star

I`m wishing on tonight

[Chorus]

Give my all for your love

Tonight

כל מה שתיתן לאישה.........

כל מה שתיתן לאישה...

כל מה שתיתן לאישה היא תהפוך אותו לעצום יותר -

אם תתן לה זרע, היא תתן לך תינוק.

אם תתן לה בית, היא תהפוך אותו לבית חם.

אם תתן לה מצרכים, היא תתן לך ארוחה.

אם תתן לה חיוך, היא תתן לך את הלב שלה.

היא מכפילה ומעצימה כל מה שתתן לה.

אז... אם תתייחס אליה כמו אל זבל,

תתכונן לקבל טון של ח...

שיר של יום חולין- אבי פרץ וירדנה ארזי

שיר של יום חולין

אבי פרץ וירדנה ארזי

מילים: רחל שפירא לחן: יאיר רוזנבלום

אם יש לי מיתרים, הם מתנגנים ברטט.

אם יש בי דאגה, היא חשופה כמעט

אם יש בי אהבה, היא תאמר בשקט

אם יש בי שורשים, הם מתארכים לאט.

אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד,

הרוח משנה תכופות את כיוונה.

ניסינו לעזוב אבל אני יודעת.

אנחנו נשארים שנה אחר שנה.

בחדרים שלך השמש משרטט

תקווים ורצועות של אור על הכתלים.

אני למענך כל בוקר מלקט לך

פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין.

האם אתה משיב, האם אתה עונה לי?

האם באוזנך הולמים גם שעוני

אולי את מקשיבה, אולי גם את דומה לי,

הן בפניך משתקפים פתאום פני.

אם יש לי מיתרים, הם מתנגנים ברטט.

אם יש בי דאגה, היא חשופה כמעט

אם יש בי אהבה, היא תאמר בשקט

אם יש בי שורשים, הם מתארכים לאט.

יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד

ובחסדו שורות אלייך נכתבות

קח את ידי עכשיו, עשני מפויסת.

ביום חולין כזה דרכנו מצטלבות.

שבת שלום!

שבת שלום!

הנה עבר עוד שבוע ושוב שבת

נקבל את שבת המלכה

שבת שלום ומבורך לכולנו

Idan Raichel - Dreams of others עידן רייכל - חלומות של אחרים

חלומות של אחרים/עידן רייכל

מילים: עידן רייכל לחן: עידן רייכל

שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,

רודפים אחרי השמש,

שבויים בתוך מעגלים, כולם מסובכים,

אז מה את עוד חולמת,

שנים הם מסתירים,

שנים כולם יודעים,

אבן מתהפכת,

בלילות ובימים, כולם כבר מדברים,

למה את עוד נשארת...

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,

ממה את מפחדת?

אין מה לחשוב שהוא אומר,

אין זמן יפה יותר, מביא את היום...

שנים הם שואלים,שנים לא מקשיבים,

שומרים הכל בבטן,

זה מצטבר וזה גובר וזה בסוף גומר,

על מה את מדברת,

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,

ממה את מפחדת?

אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,

מביא את היום...

יוצא שאת תמיד שותקת, אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל,

כל המילים שנעלמו, תמצאי אותם בחלומות של אחרים...

יוצא שאת תמיד שותקת...

שנים הם נפתחים ונשארים סגורים, נאחזים ברוח,

כועס או רודף אחר, זה בא זה מדבר,

חוזרים לפצע הפתוח...

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,

ממה את מפחדת? אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,

מביא את היום...

יוצא שאת תמיד שותקת, אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל,

כל המילים שנעלמו, תמצאי אותם בחלומות של אחרים...

יוצא שאת תמיד שותקת...

הפרוייקט של עידן רייכל - הביתה הלוך חזור

עידן רייכל - הביתה הלוך חזור

הביתה הלוך חזור /הפרוייקט של עידן רייכל
מילים: עידן רייכל לחן: עידן רייכל

אתה רואה איך זה מרגיש בבית

אתה חושב שאני לא

אבל בפנים לפעמים נזכרת שגם אני מפה

אני רואה איך שאתה פורח

אתה חושב שאני לא

אבל גם לי מתחת יש עוד שורש

וגם אני מפה

עכשיו נוסעים הביתה הלוך חזור

עכשיו עוצרים בדרך עכשיו אפשר לבחור

לישון על סוף על התחלה על שיהיה ושהיה

על שהייתי יכולה להיות וגם אתה

עכשיעו נוסעים הביתה הלוך חזור

עכשיו עוצרים בדרך עכשיו אפשר לבחור

לישון על סוף על התחלה על שיהיה ושהיה

על שהייתי יכולה להיות וגם אתה

אתה רואה איך זה מרגיש בבית

אתה חושב שאני לא

אבל בפנים לפעמים נזכרת שגם אני מפה

עכשיו נוסעים הביתה הלוך חזור

עכשיו עוצרים בדרך עכשיו אפשר לבחור

לישון על סוף על התחלה על שיהיה ושהיה

על שהייתי יכולה להיות וגם אתה

עכשיעו נוסעים הביתה הלוך חזור

עכשיו עוצרים בדרך עכשיו אפשר לבחור

לישון על סוף על התחלה על שיהיה ושהיה

על שהייתי יכולה להיות וגם אתה

להניח את הכוס...

ש י ע ו ר

הפרופסור החל את השיעור ע"י הרמת כוס עם מעט מים. הוא החזיק את הכוס לוודא שכולם רואים אותה ושאל את הסטודנטים: "כמה לדעתכם הכוס הזאת שוקלת?"

"50 גרם!" ... "100 גרם!" ..."125 גרם!" ... השיבו הסטודנטים.

"אני באמת לא יודע. על מנת לדעת כמה היא שוקלת עלי לשקול אותה." אמר הפרופסור. "אבל השאלה שלי היא: מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך למעלה כמה דקות?"

"שום דבר" ..... אמרו הסטודנטים.

" OK. מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך במשך שעה?" שאל הפרופסור.

"ידך תתחיל לכאוב" אמר אחד הסטודנטים.

"זה נכון. ומה יקרה אם אחזיק את הכוס כך יום?"

"ידך עלולה להתאבן, אתה עלול לחוש מתח עז בשרירים ואולי שיתוק ובודאי תיאלץ להתאשפז בבית חולים" אמר סטודנט אחר וכל הסטודנטים צחקו.

"טוב מאוד. אך במשך כל הזמן הזה האם חל שינוי במשקל הכוס?" שאל הפרופסור.

"לא" ... הייתה התשובה.

"אז מה גרם לכאבים בזרוע ומתח השרירים?"

הסטודנטים היו נבוכים, תמהים.

"מה עלי לעשות על מנת להשתחרר מהכאבים?" שאל הפרופסור.

"תניח את הכוס" אמר אחד הסטודנטים.

"בדיוק!" אמר הפרופסור. "בדומה לכך הן בעיות החיים. תחזיק אותן כמה דקות בראשך וזה נראה די בסדר. תחשוב עליהן הרבה זמן ואתה מתחיל לחוש כאבים. אם תמשיך הרבה יותר זמן הם מתחילים לשתק אותך. לא תהיה מסגל לעשות כל דבר. חשוב לחשוב על האתגרים או בעיות בחייך, אבל מה שחשוב עוד יותר הוא להניח להם בסיומו של כל יום לפני שאתה הולך לישון. כך אתה לא נלחץ, מתעורר כל בוקר רענן וחזק ויכול להתמודד עם כל אתגר, כל נושא שמזדמן בדרכך!

ובכן, אנא, ידידי, תזכרו "להניח את הכוס היום!"

(sound)

העתק והדבק , ענק!!!

צילומים מהמפגש של הכוכבים צדק נוגה והירח

האיש הקטן בעולם

חשוב! חשוב!

בס" ד

אז נכון שלפעמים ההודעות האלה קצת מציקות, וסליחה ממי שזה ממש מפריע לו.

אבל הפעם זה ממש חשוב!!!

למי שלא זוכר:  גיתית היא הבת של הרב של תלם ז"ל, שנהרג יחד עם אשתו
בתאונת דרכים קטלנית בחורף ...

בקשה קטנה ממני:   זוהי בקשה אישית, אני, אחיה של גיתית, מחכה לה כבר
הרבה זמן שתשוב אלינו .

אני שולח לך בגלל שאני מאמין שתעשה\י  משהו אנא, אל תתעלמו ממיל זה, קראו
את התפילה המצורפת, לפחות פעם אחת, ומתוך כוונה, ושלחו לכמה שיותר מכרים.

גיתית  אחותי בת ה- 15  נפצעה קשה מאוד בתאונת דרכים ביום חמישי ה- 15.3.07

שני ההורים  שלי  נהרגו באותה תאונה  כשיצאו מקרית ארבע (רכבם החליק
בכביש בגלל מזג האוויר).   גיתית היא אחותי, בת בכורה לעוד 7 אחים
כשהאחות  הקטנה היא תינוקת בת שלושה חודשים.    גיתית נפגעה קשה מאוד
ועברה מספר ניתוחים והיא עדיין מחוסרת הכרה.

תפילה זו אומרים, יש בכוחה להביא לנס, אם תקרא מן הלב ע"י
כמה שיותר אנשים.

בתקווה שתענו לבקשתי זו, תתפללו למענה שתפקח את עיניה ותשוב בע"ה בריאה ושלמה

לאחיה הקשורים אליה  וזקוקים לה מאוד ולמשפחתה היקרה.

נא העבירו בקשתי זו הלאה, לכמה שיותר אנשים ותבוא עליכם הברכה.

אנא, קראו פרק קצר זה:

לרפואתה של גיתית בת שמחה שיציל את חייה ואשר שוכבת בבית החולים סורוקה
בטיפול נמרץ.

שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי.

עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ.

אל יתן למוט רגלך, אל ינום שומרך.

הנה לא ינום ולא ישן,  שומר ישראל.

ה' שומרך, ה' צילך,  על יד ימינך.

יומם השמש לא יככה,  וירח בלילה.

ה' ישמרך מכל רע, ישמור את נפשך.

ה' ישמור צאתך ובואך, מעתה ועד עולם.

(מזמור קכ"א בתהילים)

אנא! אל תהיה זה שמפסיק את השרשרת הנפלאה הזו.

אלא תעביר/י לכל מכרייך, תודה.

שתזכו לרפואה טובה ושלמה אתם ומשפחתכם וכל עם ישראל   ! !  !

בשורות טובות    ו ת ו ד ה    ר ב ה   !

החברים שלנו מתל-אביב.....

החברים שלנו מתל אביב...

אף פעם אין איפה לחנות ליד הבית שלהם. כשאתה רוצה לבוא אליהם, הם תמיד יגידו לך - "יש מלא חנייה. תגיע".

כשתגיע – תגלה שאין חנייה.

אחרי שעה של חיפושים – תחנה בחניון פרטי בצד השני של העיר תמורת 100 ₪ לשעה ותאלץ ללכת עד אליהם עשרים קילומטר.

כשתגיע אליהם עייף - הם תמיד יגידו לך שלהם לוקח 2 דקות למצוא חנייה. ("איך לא מצאת חניה? אני תמיד מוצא תוך שתי דקות...").

כבר עשרים שנה יש שיפוצים ברחוב שלהם. או באחד הבניינים הסמוכים ואז תמיד יש מכולה שתופסת ארבע חניות

כשתחנה בכחול-לבן ליד הבית שלהם - תהיה לחוץ כל הערב שיחכה לך דו"ח כשתחזור לאוטו.

כשתחזור לאוטו - תמיד יחכה לך דו"ח מתחת למגב.

אין להם מעלית בבניין והם תמיד יגורו בקומה הרביעית.

הם אף פעם לא מזיזים את האוטו שלהם מהחנייה.

הם תמיד יבקשו ממך לאסוף אותם מהבית ("אני לא רוצה להזיז את האוטו").

הם יבקשו ממך לאסוף להם בדרך גם את הבגדים מהניקוי היבש ("אכפת לך? אני לא כל כך רוצה להזיז את האוטו" "וגם אם לא אכפת לך לקנות חלב ובקבוק שתיה, כי בדיוק נגמר. אבל משהו אורגני"

תמיד יש פקקים בדרך אליהם.

אם לא תתחתן בנמל תל אביב – אין סיכוי שהם יגיעו לחתונה שלך ("מה, אתה לא רוצה להתחתן ב"טראסק"? אז תתחתן ב"נובה" "אני לא מבינה את האנשים האלה שמתחתנים מחוץ לת"א"

הם מתגאים שהכל קרוב אליהם במרחק הליכה אבל לעולם לא יוכיחו את זה. ("עזוב אותך מלטייל בשנקין. יש בית קפה סוף הדרך מתחת לבית שלי"). הכל מתחת לבית שלהם

מאז שבריכת גורדון סגורה הם מתאמנים כל בוקר בהולמס פלייס עזריאלי.

הם נוסעים כל בוקר על אופניים בפארק הירקון.

הם רצים כל בוקר על חוף הים.

הם בטוחים ש"זמן תל אביב" הוא מינימום ה"וושינגטון פוסט". וטיים אאוט תל אביב בכלל הגה את הרעיון

הם תמיד שואלים אחד את השני – "אתה בא לעצרת הערב"?

הדירות שלהם כל כך קטנות שאתה יכול לצחצח שיניים, לאכול בורקס ולעשן במרפסת שלהם באותו זמן.

הם תמיד קונים סוכריות גומי בפיצוציות.

הם קונים במחירים מופקעים בפיצוציות.

הם יושבים כל היום בבתי קפה.

אף פעם אין להם אוכל בבית.

הבית שלהם כל כך קטן שאין להם מקום למקרר. ("עזוב אותך מחלב. בוא נרד, נשב איפשהו. נשתה קפה כמו בני אדם")

אם היה להם מקרר – הוא היה מפוצץ במגנטים.

המים לא יורדים אצלם בכיור במקלחת.

הם קונים אופניים כי הם חושבים שזה מגניב ("תראה איזה אופניים מגניבות קניתי")

הם מפרקים את הגלגלים של האופניים כדי שלא יגנבו להם אותם ומעלים אותם 4 קומות במדרגות אליהם הביתה.

תמיד יש להם אופניים נקיות וחדשות באמצע הבית ("ממחר אני אתחיל לנסוע לכל מקום על אופניים", "עזוב אותך, הכל פה כל כך קרוב").

רק לעיתים רחוקות הם מחליטים לנסוע צפונה ("שמעתי שפתחו בצהלה בית קפה חדש. מתאים לך שניסע לבדוק? באוטו שלך?")

הם לא מתרגשים מסלברטיס ("נסלי ברדה ואניה בוקשטיין מהקומה למטה שוב ביקשו כוס חלב")

הם בטוחים ש"הזמן הורוד" הוא מינימום ה"ניו יורק טיימס". ("ראית איזו ביקורת מדהימה כתבו אתמול על יס דוקו?")

הגיל הממוצע בבניין שלהם הוא 60.

הגיל הממוצע של הבניין שלהם הוא 100.

מעולם לא שמעו אצלם על אינטרקום.

הם קונים עגלות מהממות לתינוקות המהממים שלהם ומשאירים אותן באוטו המהמם שלהם. ("אין מצב שאני מעלה את העגלה במדרגות לקומה רביעית").

בימי שישי בבוקר הם תמיד יושבים לארוחת בוקר עד אחרי הצהריים.

הם מתחתנים רק בינם לבין עצמם כדי שלא יצטרכו לצאת מתל אביב לבקר את המשפחה של בן הזוג.

ההורים שלהם באים לעשות להם בייבי-סיטר רק אם הם גם גרים בתל אביב. הם מגיעים אליהם במונית. ("העדפנו לא להזיז את האוטו").

הם לא סובלים את רון חולדאי אבל מצביעים בעדו.

בחיים הם לא יבואו לבקר אתכם ("הרצליה??! "איך אמרת שמגיעים לשם??!!")

הם תמיד, אבל תמיד, יגידו שלקח להם 20 דקות להגיע בבוקר למשרד בכפר סבא. (19 דקות לצאת מהפקקים בתל אביב ועוד דקה מגלילות לכפר סבא...).

הם תמיד גרים ברחוב שכל דרכי הגישה אליו הם באין כניסה, שביל אופניים, נתיב אוטובוסים ושהפנייה מותרת רק בסופי בין השעות 17:00 - 05:00

הם תמיד מצהירים שכל החברים שלהם גרים בתל אביב. אז אתה, מי אתה בעצם ?!

הם תמיד יטענו שרואים את השקיעה מהבית שלהם גם אם החלון שלהם פונה למזרח
והם גרים בדרך נמיר פינת ארלוזורוב ואין להם חלון בכלל.

הם כולם אניני טעם, הבראסרי הוא ביתם השני, את הקופי בר הם פוקדים בסופי שבוע ואת הרברט סמואל או את הדלאל כשהם רוצים לנשנש. הם גם אף פעם לא צריכים להזמין מקום. כי המארחת עושה איתם יוגה.

כולם ממחזרים ושומרים על איכות הסביבה

הם אף פעם לא נכנעים לטרנדים קולינרים, אבל כל הקיץ האחרון הם פקדו את יוגו או את היוגורט של תמרה

ואחרי שהם יקראו את המסמך הזה הם יצאו למלחמת חורמה נגד מי שכתב אותו ויקדחו לו שעות בשכל למה הוא טועה...

We Is Friends

Give this heart to everyone you don't want to lose in '09 including me if you care.

Try to collect 6, it's not easy!

YOU HAVE 20 MINUTES TO TELL 6 FRIENDS THAT YOU Care about THEM (INCLUDING

ME)BECAUSETOMORROW'S NOT PROMISE D. GO!!

יחידת עילית בצבא ארגנטינה בתרגילי סדר

יחידת עילית בצבא ארגנטינה בתרגילי סדר

איך מצלמים דבר כזה.....מדהים!!!!!!!

Hot dog parking

מי גאון של אמא.......

מי גאון של אמא...

למצוא בן,בת זוג- : לקרוא שווה מאוד... מצחיק, מצחיק

למצוא בן,בת זוג

בניו יורק הגדולה ישנה חנות המיועדת לנשים בלבד - חנות שבה מוכרים, שימו לב: בעלים!

לחנות הזו יש 2 חוקים בלבד:

1. יש 6 קומות. ככל שהקומה גבוהה יותר - המוצרים שווים יותר.

2. לקוחה יכולה לבחור בעל, או להמשיך לקומה אחת למעלה. אסור לחזור אחורה!

לפני כמה שנים ביקרתי בחנות הזו. נכנסתי במטרה למצוא לי בעל.

על השלט של הקומה ראשונה היה כתוב: "קומה 1 - גברים שיש להם עבודה".

הייתי מאוד מסוקרנת, אבל המשכתי לקומה השנייה עליה התנוסס שלט ועליו רשום:

"קומה 2 - גברים שיש להם עבודה ואוהבים ילדים".

"זה נחמד", חשבתי לעצמי, "אבל אני רוצה עוד".

הגעתי לקומה השלישית ועל השלט התנוססה ההבטחה

"גברים שיש להם עבודה, אוהבים ילדים ונראים טוב בצורה קיצונית".

"וואו", כמעט ונשברתי, אבל הרגשתי שאני חייבת לעלות לקומה הבאה, עליה היה רשום:

"קומה 4 - לגברים בקומה זו יש עבודה, הם אוהבים ילדים, היופי שלהם הורג והם גם עוזרים בעבודות הבית".

"אוי אלוהים!" צעקתי, "אני לא מאמינה!!", עדיין, המשכתי לקומה החמישית שם פגשתי בשלט:

"קומה 5 - גברים עם עבודה,אוהבים ילדים,חתיכי על, עוזרים בעבודות הבית והם רומנטיים בטירוף".

התפתיתי מאוד להישאר, אבל חשבתי לעצמי שאם כבר הגעתי עד לכאן, והטיפוס במעלה המדרגות גם הוא לא היה קל, כדאי להמשיך לקומה האחרונה. מי יודע מה מצפה לי שם?

בקומה השישית והאחרונה נתקלתי בשלט ענק מהבהב:

"את הלקוחה מספר 31,456,012 שהגיעה לקומה הזו. אין גברים בקומה הזו! הקומה השישית קיימת רק בשביל להוכיח שאי אפשר לרצות נשים.

תודה רבה שקנית בחנות הבעלים.

שימו לב:

על מנת למנוע אפליה על בסיס מין, הבעלים של החנות פתח גם חנות שמיועדת לגברים שרוצים לקנות אישה - החנות ממוקמת מעבר לכביש.

בקומה הראשונה יש נשים שאוהבות סקס.

בקומה השנייה יש נשים שאוהבות סקס ויש להן כסף.

לקומה השלישית הרביעית החמישית והשישית אף גבר מעולם לא הגיע...

פנייה נרגשת של הורים למצוא את בנם!!!!

פנייה נרגשת של הורים למצוא את בנם!!!!

שולח: אלעד טראוריג
נושא: לא למחוק !!!! פנייה נרגשת של הורים למצוא את בנם!!!!

חברים העבירו לי את המייל הזה והבקשה מדברת בעד עצמה!!!! בבקשה תרתמו ותפיצו לכל דיכפין... והלוואי ויעזור, תודה אנו מבקשים את עזרתכם באיתורו של בננו יהונתן (יוני), בן 23, בחור גבוה ובהיר שנעדר מערב חג סוכות, יום שני, ה--13.10.2008 יוני נראה לאחרונה עם בחורה בשם ניצן, רזה קטנטונת ומתולתלת צירפנו תמונות של שניהם כל מי שיודע דבר על אודות הימצאו או ראה אותם מתבקש לצור קשר עם ההורים המודאגים טלפונים: 054-4973391 052-3673910 תודה

שמפו חדש - להסתכל עד הסוף/shampoo TVC

נפלא/ Wonderful

נפלא/ Wonderful

אני אוהב אותך!!!

אני אוהב אותך/כותב לא ידוע

לאחר 21 שנות נישואין, אשתי רצתה שאצא לארוחה ולסרט עם אישה אחרת. היא אמרה, "אני אוהבת אותך, אולם אני יודעת שהאישה האחרת הזו אוהבת אותך והייתה שמחה לבלות אתך מעט.

האישה האחרת שאשתי רצתה שאפגש עמה הייתה אימא שלי. אמי הייתה אלמנה מזה 19 שנים, אולם מחויבויות למשרה שלי ולשלושת ילדי אפשרו לי לבקר אותה מדי פעם בלבד.

באותו לילה התקשרתי כדי להזמינה לצאת לארוחה ולסרט.

"מה קרה, האם אתה חש בטוב?" היא שאלה.

אימי היא מסוג הנשים אשר חושדות ששיחת טל פון בשעת לילה מאוחרת או הזמנה מפתיעה, הן סימן לחדשות רעות.

"חשבתי שיהיה זה נעים לבלות אתך מעט," הגבתי לדבריה, "רק שנינו." היא חשבה על כך לרגע ואז אמרה, "אני רוצה בכך מאוד."

באותו יום שישי לאחר העבודה, כשנסעתי לאסוף אותה, היית מתוח מעט. כאשר הגעתי לביתה, שמתי לב שגם היא נראית מתוחה לקראת הפגישה שלנו.

היא חיכתה לי ליד הדלת לבושה במעילה. היא סידרה את שערה והייתה לבושה בשמלה שלבשה לחגיגת יום הנישואין האחרון שלה.

היא חייכה ודומה כי פניה קרנו כפני מלאכים. "סיפרתי לחבריי שאני עומדת לצאת לבלות עם בני, והם התרשמו מכך." היא אמרה, בעודה נכנסת למכונית.

"הם קצרי רוח לשמוע על הפגישה שלנו". נסענו למסעדה שאף-על-פי שלא הייתה אלגנטית, הייתה נחמדה וחמימה מאוד.

אמי אחזה בזרועי כמו הייתה אשת הנשיא. לאחר שהתיישבנו, הייתי צריך להקריא את התפריט, כי העיניים שלה יכלו לקרוא רק אותיות גדולות. תוך כדי הקריאה, הרמתי את עיני וראיתי את אימא יושבת שם ובוהה בי.

חיוך של אושר נוס טל גי היה על שפתותיה.

"הייתה זו אני אשר נהגתי להקריא את התפריט כאשר היית קטן," היא אמרה.

"אם כך, הגיע הזמן שתירגעי ותניחי לי להשיב לך טובה," עניתי.

במהלך ארוחת הערב ניהלנו שיחה נעימה... שום דבר מיוחד, לא יותר מלבד התעדכנות באירועים האחרונים אשר התרחשו בחיי כל אחד מאתנו.

דיברנו כל-כך הרבה שהפסדנו את הסרט.

כאשר הגענו לביתה מאוחר יותר, היא אמרה, "אני אצא עמך שוב, אך רק אם תיתן לי להזמין אותך." הסכמתי.

"איך הייתה הפגישה שלך לארוחה?" שאלה אשתי כאשר הגעתי הביתה. "נחמדה מאוד. הרבה יותר משיכולתי לדמיין," עניתי.

מספר ימים מאוחר יותר, אמי נפטרה מהתקף לב קשה. זה קרה כל-כך במפתיע, שלא הייתה לי הזדמנות לעשות משהו עבורה. זמן מה לאחר מכן, קיבלתי מעטפה עם העתק של קבלה ממסעדה, מאותה מסעדה שאמי ואני סעדנו בה. בפתק מצורף היה רשום: "שילמתי חשבון זה מראש. לא הייתי בטוחה אם אוכל להיות שם;

בכל זאת, שילמתי עבור שתי מנות: אחת עבורך והשנייה עבור אשתך.

לא תדע לעולם איזו משמעות הייתה לאותו לילה עבורי.

אני אוהבת אותך, בן."

באותו רגע הבנתי את החשיבות שבאמירת "אני אוהב אותך", ושיש להקדיש לאלה האהובים עלינו את הזמן הראוי להם. שום דבר בחיים לא חשוב יותר מאשר המשפחה שלכם.

יוסי בובליל נגד הזכוכית

מרדף בארץ...

מרדף בארץ...

תמונות

...When Catastrophe happens

...When Catastrophe happens

...When Catastrophe happens

...When Catastrophe happens

בתולת הים ומחזר נמרץ

בתולת הים ומחזר נמרץ

****בשביל זה לומדים הנדסה 4 שנים

בשביל זה לומדים הנדסה 4 שנים****

skilled labour

ממש יפה ומרגש!

מה יותר יפה מנמשים?

אשה מבוגרת ונכדה המנומש בילו אחר צהריים אביבי בגן החיות. הם החליטו לעמוד בתור

בביתן בו המתינו ילדים רבים למאפרת שתצייר על פניהם חברבורות של נמר.

בעודם ממתינים, אחת הילדות שבתור העירה לנכד בשובבות:

"יש לך כל כך הרבה נמשים על הפנים. לא נשאר בכלל מקום לצייר לך חברבורות נמר..."

הילד נבוך מאוד והשפיל את ראשו בכאב.

הסבתא כרעה ברך לידו, לטפה אותו ואמרה: "אל תדאג, חמודי, אני אוהבת את הנמשים שלך.

כשאני הייתי ילדה קטנה תמיד רציתי שיהיו לי נמשים כאלה. נמשים זה דבר מאוד יפה!"

היא נישקה את הילד על לחיו וליטפה את נמשיו.

עיניו של הנכד אורו "מה, באמת? את רצית שיהיו לך נמשים?"

"בטח שבאמת" ענתה הסבתא "איזו שאלה! תן לי למשל דוגמה של דבר אחד שהוא יותר יפה וחמוד מנמשים!"

הנכד חשב לרגע. הסתכל במבט חודר בפניה של סבתו, ואז לחש לה בחיוך: "קמטים!"
--------------------------------------------------------------------------------
שווה לקרוא ולזכור!

היתה פעם נערה עיוורת ששנאה את עצמה בגלל עיוורונה. היא שנאה את כולם, פרט לחברה האוהב, שהיה שם תמיד בשבילה.

היא אמרה לו פעם, "אם רק אוכל לראות פעם העולם אני אתחתן איתך".

באחד הימים מישהו תרם לה זוג עיניים ולאחר שהסירו מעיניה את התחבושות היא יכלה לראות ולראשונה ראתה גם חברה האהוב.

הוא שאל אותה, "עכשיו שאת יכולה לראות האם תנשאי לי".?

הנערה הביטה בו ונדהמה לראות כי הוא עצמו עיוור. מראה עיניו הכבויות זעזע אותה. היא לא ציפתה לזה.

המחשבה שתאלץ כל ימיה להביט בעיניו הכבויות גרמה לה לסרב לבקשתו להנשא לו.

הבחור עזב בדמעות ומאוחר יותר כתב לה: "שמרי היטב על זוג עיניך יקירתי כי לפני שעיניים אלה הפכו להיות שלך הן היו העיניים שלי".

כך פועל בדרך כלל המוח האנושי כשהמציאות שלנו משתנה. רק מעטים זוכרים איך היו חייהם לפני כן ומי היה תמיד לצידם בשעותיהם הכואבות ביותר...

החיים הם מתנה

רק היום,

בטרם תדברו ותבטאו בשליליות, חישבו על אלה שאינם יכולים לדבר.

לפני שתתלוננו על טעם האוכל שלכם, חישבו על מישהו שאין לו מה לאכול.

לפני שתתלוננו על האישה או על הבעל שלכם, חישבו על זה שמתחנן לאלוהיו, שימציא לו בן/בת לוויה.

לפני שתתלוננו על החיים, חישבו על זה שהלך לעולמו בטרם עת.

לפני שתתלוננו על מרחק הנסיעה, חישבו על זה שהולך את כל המרחק ברגל.

כשאתם עייפים ומתלוננים על תפקידכם ועבודתכם, חישבו על מחוסרי העבודה, על המוגבלים ועל אלה

שמייחלים לתפקיד ולעבודה שלכם.

כשמחשבות מדכאות את רוחכם, העלו חיוך על שפתותיכם וחישבו על כך שאתם חיים ועדיין בסביבה...:))