מה יותר יפה מנמשים?
אשה מבוגרת ונכדה המנומש בילו אחר צהריים אביבי בגן החיות. הם החליטו לעמוד בתור
בביתן בו המתינו ילדים רבים למאפרת שתצייר על פניהם חברבורות של נמר.
בעודם ממתינים, אחת הילדות שבתור העירה לנכד בשובבות:
"יש לך כל כך הרבה נמשים על הפנים. לא נשאר בכלל מקום לצייר לך חברבורות נמר..."
הילד נבוך מאוד והשפיל את ראשו בכאב.
הסבתא כרעה ברך לידו, לטפה אותו ואמרה: "אל תדאג, חמודי, אני אוהבת את הנמשים שלך.
כשאני הייתי ילדה קטנה תמיד רציתי שיהיו לי נמשים כאלה. נמשים זה דבר מאוד יפה!"
היא נישקה את הילד על לחיו וליטפה את נמשיו.
עיניו של הנכד אורו "מה, באמת? את רצית שיהיו לך נמשים?"
"בטח שבאמת" ענתה הסבתא "איזו שאלה! תן לי למשל דוגמה של דבר אחד שהוא יותר יפה וחמוד מנמשים!"
הנכד חשב לרגע. הסתכל במבט חודר בפניה של סבתו, ואז לחש לה בחיוך: "קמטים!"
--------------------------------------------------------------------------------
שווה לקרוא ולזכור!
היתה פעם נערה עיוורת ששנאה את עצמה בגלל עיוורונה. היא שנאה את כולם, פרט לחברה האוהב, שהיה שם תמיד בשבילה.
היא אמרה לו פעם, "אם רק אוכל לראות פעם העולם אני אתחתן איתך".
באחד הימים מישהו תרם לה זוג עיניים ולאחר שהסירו מעיניה את התחבושות היא יכלה לראות ולראשונה ראתה גם חברה האהוב.
הוא שאל אותה, "עכשיו שאת יכולה לראות האם תנשאי לי".?
הנערה הביטה בו ונדהמה לראות כי הוא עצמו עיוור. מראה עיניו הכבויות זעזע אותה. היא לא ציפתה לזה.
המחשבה שתאלץ כל ימיה להביט בעיניו הכבויות גרמה לה לסרב לבקשתו להנשא לו.
הבחור עזב בדמעות ומאוחר יותר כתב לה: "שמרי היטב על זוג עיניך יקירתי כי לפני שעיניים אלה הפכו להיות שלך הן היו העיניים שלי".
כך פועל בדרך כלל המוח האנושי כשהמציאות שלנו משתנה. רק מעטים זוכרים איך היו חייהם לפני כן ומי היה תמיד לצידם בשעותיהם הכואבות ביותר...
החיים הם מתנה
רק היום,
בטרם תדברו ותבטאו בשליליות, חישבו על אלה שאינם יכולים לדבר.
לפני שתתלוננו על טעם האוכל שלכם, חישבו על מישהו שאין לו מה לאכול.
לפני שתתלוננו על האישה או על הבעל שלכם, חישבו על זה שמתחנן לאלוהיו, שימציא לו בן/בת לוויה.
לפני שתתלוננו על החיים, חישבו על זה שהלך לעולמו בטרם עת.
לפני שתתלוננו על מרחק הנסיעה, חישבו על זה שהולך את כל המרחק ברגל.
כשאתם עייפים ומתלוננים על תפקידכם ועבודתכם, חישבו על מחוסרי העבודה, על המוגבלים ועל אלה
שמייחלים לתפקיד ולעבודה שלכם.
כשמחשבות מדכאות את רוחכם, העלו חיוך על שפתותיכם וחישבו על כך שאתם חיים ועדיין בסביבה...:))
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה